רש"ש על נדה כ״ה

1 גמרא למה לי קרא סברא בעלמא הוא. כתובות כב ב"ק מו ב:

2 שם איתיביה רבא לר"נ אלא אמרו סי' ולד כו'. נראה דכוון להא דאיתא בבכורות כ בברייתא שאמר זה ר' יהושע ומקשה שפיר מדידיה אדידיה:

3 רש"י ד"ה הכא לחומרא. וגבי בכור אדם כו' לא איכפת לן כו'. כצ"ל:

4 תד"ה סימן. ול"ד לטינוף דלקמן כו'. בדף כט ע"ש ובפרש"י:

5 תד"ה גבי. ואע"ג דקולא הוא כו'. עיין קושיית מהרש"א. ול"נ דשפיר דקו התו'. דהרי ר' יהושע פריך שם מזה לרי"ש דאמר עז בת שנתה ודאי לכהן וכן כולן. הלא אמרו כו'. ואם שפיר היה פוטר מיהא מנתינה לכהן. ה"ל לחשבו גם הוא:

6 תד"ה עור. ומפרש במדרש כו'. עי' ציון הגרי"פ. ונמצא ג"כ קודם לו בב"ר פי"ד ע"ש:

7 גמרא מעדותו של ר"נ נשנית משנה זו. עי' מש"כ בשבת דף פג ב בס"ד:

8 רש"י ד"ה שאם תפיל שנים. ולא משכי בתר פ' דנקבה. כצ"ל:

9 בא"ד ועכשיו מה שהיא רואה ביום פ"ח תחלת כו'. כצ"ל:

10 תד"ה קמ"ל. לר"ת כו' א"ש דצ"ל שהזריעו בב"א. כצ"ל:

11 בא"ד והא כו' חוזרת ומתעברת. הוא לקמן כז:

12 בא"ד והל"ל בביאה ראשונה הזריע הוא תחלה ובביאה שניה הזריעה היא תחלה. כצ"ל וכ"ה במהרש"ל:

13 בא"ד ומיהו תימה גם לפיר"ת כו' ותרתי ל"ל. עיין מהרש"א. וק"ל דהא ממתניתין דהכא לא שמעינן לה דאיכא למימר דמיירי דולד שעמו נולד לפני שקעה"ח ונאבד או שהיה שפיר מרוקם כמ"ש המהרש"א בדעת המקשה. וסנדל לאחר שקעה"ח וקמ"ל דהוה ולד. ומיניה מנינן שבועיים דנקבה וימי טוהר דזכר וצ"ע: